כדי לטפל בצורה טובה בבעיית התוקפנות יש לאבחן בשלב הראשון את הגורמים לתוקפנות.

תוקפנות כלבים, הינה ביטוי נורמאלי של תקשורת מגבירת מרחק.
כלב תוקפני, משתמש בסימנים ווקאליים וויזואליים כמו נביחה, חשיפת שיניים, סימור שיער, נשיכה וכו’, על מנת להרחיק מעליו גורם מאיים כלשהו. סימנים אלו, הם הסימפטומים הנראים לעין בהתנהגות התוקפנית של הכלב. אולם, כדי לטפל בצורה טובה בבעיית התוקפנות, יש לאבחן בשלב הראשון את הגורמים לתוקפנות.

קיימים מספר סוגים של התנהגות תוקפנית. הנפוצים ביותר הם:
תוקפנות על רקע רכושני (מזון, צעצוע וכו’). תוקפנות טריטוריאלית, תוקפנות מתוך פחד (יצר הגנה עצמית defanse) ועוד.

כלב יכול לפתח מספר סוגים של תוקפנות, ופתרון סוג אחד של תוקפנות לא תמיד יפתור את שאר הסוגים. חשוב להבין, שלמעט מיקרים נדירים, כלב תמיד יתקוף מתוך סיבה מספיק טובה מבחינתו.

כשאני מאבחנת התנהגות תוקפנית עלי להבין את הסיטואציה מתוך נקודת המבט של הכלב. נקודת ההסתכלות הזאת מאפשרת לי להבין את הגורמים לתוקפנות, ולהגדיר את סוג התוקפנות. תוכנית האילוף, שאני בונה לאחר האיבחון, מותאמת באופן מדוייק לכלב על פי סוג ההתנהגות התוקפנית שהוא מגלה.

גישת הטיפול שלי מתבססת על שינוי התייחסותו של הכלב לגירוי המאיים, ולימוד דרכי התנהגות אלטרנטיביים בנוכחות הגירוי.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *